יש רגעים בחיים שאנחנו רוצות הכל, להיות ייחודיות ובולטות, להשאיר חותם, שיסתכלו עלינו ויראו אותנו. ובאותו זמן בדיוק, באותה עוצמה, אנחנו רוצות להתמזג. להעלם בין הפסים להיות עוד אחת מיני רבים, בלי משקל או דרישה. כמו זברה בעדר הפסים שלה ייחודיים, אבל כשהיא עומדת בין כלן, כמעט ואי אפשר להבחין בה. וזה הקסם: היא גם חלק מהעדר וגם בלתי ניתנת לשכפול.