יש תנועה אחת שמרגישה כמו התחלה מחדש. כמו רגע שבו הרוח תופסת את השיער, הגוף זז מעצמו, והכל יכול להתחיל מהתחלה. סבתא שלי הייתה עושה את התנועה הזאת בכל בוקר. מזיזה את הידיים מצד לצד, כאילו מוחקת את מה שהיה ומפנה מקום ליום חדש. מחווה קטנה ופשוטה, אבל מלאה בכוונה. אולי גם אנחנו יכולים לעשות את זה לפעמים. להסתובב לרגע במקום, לנער מעלינו את הכובד של אתמול, ולתת לרגע הבא להגיע נקי.